סלע הצפון לבניין ופיתוח בע"מ נ' אורפז הנדסה בע"מ ואח'

החלטה

לפניי בקשה לדחיית התביעה על הסף או לחיוב המשיבה 1, היא התובעת בהליך, בהפקדת ערובה.

בדיון מיום 2.12.13, דחיתי הבקשה לדחייה על הסף.

כעת, מונחת לפניי הבקשה להפקדת ערובה, תגובת המשיבה 1 והצדדים אף השלימו טיעוניהם בדיון.

אקדים ואומר כי בתיק זה ניתנה עוד ביום 24.4.13 החלטה על הפקדת ערובה בסך 40,000 ₪ לכיסוי הוצאותיהם של נתבעים נוספים. משלא הופקדה הערובה כולה, אלא רק מחציתה, נדחתה התביעה כנגד אותם נתבעים.

המבקשת הפנתה לטענות המבקשים בבקשות שקדמו להחלטת ה- 24.4.13 וכן להחלטת בית המשפט. המבקשת הוסיפה וטענה כי עצם העובדה שהמשיבה לא הצליחה להפקיד את סכום הערובה בו חוייבה, מלמד אף הוא על העדר יכולת כלכלית ומכאן עיתוי הגשתה של בקשה זו כעת. עוד הוסיפה המבקשת והפנתה להחלטת בית משפט השלום בת"א אשר חייב אף הוא את המשיבה בהפקדת ערובה לאחר שזו לא עמדה בנטל להוכיח יכולת כלכלית.

המשיבה, מנגד, טענה כי הפקידה את סכום הערובה בו חוייבה במסגרת ההליך בבית משפט השלום בתל אביב. המבקש טענה לשיהוי בהגשת הבקשה אשר די בו כדי לדחותה ולכך שהמבקשת לא טרחה לצרף תצהיר לבקשה ואף בעניין זה יש כדי להצדיק דחייתה. המשיבה טענה כי סיכויי התביעה מצויינים וכי חיובה בהפקדת ערובה יפגע בזכותה הבסיסית לפנות לערכאות. המשיבה ביקשה כי בית המשפט ייקח בחשבון את העובדה שכבר מופקד בתיק בית המשפט סך של 20,000 ₪ ולא יחייבה בהפקדה מעבר לכך.

כאמור בהחלטה מיום 24.4.13, בבוא בית המשפט להכריע בשאלה האם להורות לתובע להפקיד ערובה אם לאו, עליו לאזן בין זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות חוקתית, לבין האינטרס להגן על הנתבע מפני תביעות סרק ומפני מצב שבו לא יוכל לפרוע את הוצאותיו מהתובע.

כשמדובר בנתבע שהוא חברה בע"מ, כבענייננו, חל סעיף 353א לחוק החברות התשנ"ט- 1999 לפיו

כאשר התובעת הינה חברה בע"מ, נקודת האיזון נוטה לטובת הנתבע כך שעל החברה התובעת מוטל נטל ההוכחה להוכיח שיש ביכולתה לשלם את הוצאותיו של הנתבע באם תידחה התביעה.

לתגובתה לבקשות הקודמות, צירפה המשיבה תצהיר מאת מנהלה הטוען, באופן סתמי, כי מצבה "איתן וטוב" ולא הוגשו כל מסמכים שהם לתמיכה בטענה זו. לתגובתה לבקשה זו שבפניי צורף תצהיר אשר כלל אינו מתייחס למצבה הכלכלי של המשיבה. מסמכים כלשהם, שוב, כלל לא צורפו.

אין בכך כדי להרים את הנטל המוטל על המשיבה להוכיח איתנות כלכלית.

בשים לב לנימוקיי מהחלטת ה- 24.4.13 ובהעדר כל טענה הסותרת את טענות המבקשת בדבר מצבה הכלכלי הרעוע של המשיבה, כאשר לכך מתווסף אי-הפקדת סכום הערובה אשר בו חוייבה המשיבה בהחלטת ה- 24.4.13, קיים חשש ממשי כי התובעת לא תוכל לשלם הוצאות למבקשת, אם תידחה תביעתה כלפיה.

אשר לטענה בדבר שיהוי בהגשת הבקשה, בתיק טרם הושלמה הגשת התצהירים ולאור אי הפקדת הסכום על ידי המשיבה, דומה כי קמה ההצדקה לעיתוי שבו הוגשה בקשה זו. העדר תצהיר אין בו כדי להביא לדחיית הבקשה, שהרי אין היא מבוססת על עובדות אלא על טענות משפטיות.

בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי בדבר, איני מוצאת כל נסיבות מיוחדות המצדיקות שלא לחייב את התובעת בהפקדת ערובה.

לאור האמור, בשים לב למהות התביעה ולשוויה, מתקבלת הבקשה לחיוב המשיבה בהפקדת ערובה אשר תעמוד על 40,000 ₪.

מאחר שהמשיבה כבר הפקידה סך של 20,000 ₪ בקופת בית המשפט, תפקיד היא את היתרה, במזומן או בערבות בנקאית, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, תוכל המבקשת לעתור למחיקת התביעה כנגדה.

הוצאות הליך זה יישקלו במסגרת פסק הדין.

המזכירות תמציא ההחלטה לב"כ הצדדים ותביא התיק לעיון בעוד חודש.

ניתנה היום, א' טבת תשע"ד, 04 דצמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: